קליניקה לשיקום אורטופדי, עיסוי רפואי ורפלקסולוגיה - קובי פסח

סיפור שקרה..

באחד משיעורי בבתי הספר הסברתי על הקשר בין רכב ובן אדם, דיברנו על כך שרכב זקוק לדלקים, מים, שמנים  בכדי לנסוע ואדם גם זקוק לדברים דומים בכדי לתפקד, אוכל, מים, שינה, אהבה, ניקוז

ההשוואה הייתה בכך שכאשר רכבנו עושה סימנים של "מחלה" אנחנו ישר ממהרים להכניסו למוסך שלא יתקע או יינזק חס וחלילה, אך כאשר גופנו מאותת על משהו לא בסדר אנחנו אומרים לעצמנו, " לא נורא! זה יעבור! "

3 ימים לאחר מכן בזמן נסיעה לכיתה אחרת ברכב המטופל והאהוב שלי לפתע אני שומע רעשים מוזרים, לאחר כעוד 2 דקות נסיעה ברמזור אדום הרכב מדומם מנוע ולא מעז להתניע מחדש, בעזרת אדם  נחמד באמצע הכביש הרכב נדחף לצד כאשר עשן אשר לא מסמן טובות עולה מהמנוע, אני מוסיף מים – כי אין שם אפילו טיפה והמים פשוט קופצים להם החוצה בחזרה. הרכב מסרב לשתות!

הבנתי שאין מנוס מלהזמין גרר ולקחת אותו לבית החולים.

בדרך לשם אני מריץ אחורה את מהלך הדברים ופתאום מבין שקיבלתי כל כך הרבה איתותים מהרכב ולא שמתי לב:

חודש וחצי לפני החום שלו עלה וירד בפתאומיות (פעמיים) ואני המשכתי הלאה כאילו כלום, שבוע לפני האירוע המנועי חסרו  לו כ 2 ליטר מים, אני מילאתי והמשכתי הלאה.. הרי הרכב נוסע לא.

ואפילו אשתי סיפרה שיום לפני היא הריחה ריח שרוף.. מסכן!

מסכן הרכב שבעליו לא מקשיב לו, מסכן בעליו שאיבד את גלגליו וארנקו הצטמצם (רק באופן זמני)

אני לומד הרבה מחוויות בזמן האחרון, האמת היא שאולי אני פשוט מתבונן בזה בצורה מדויקת יותר ומנסה להכניס זאת לאיזו מגירה של "עשה ואל תעשה" למען המנע משטויות עתידיות.

יקרים ויקרות – תקשיבו לרכב, תקשיבו לגוף ואל תהיו שאננים, תגיבו מיד. זוהי הלמידה שלי להפעם.